להנות בעליות
שנים שאני רוכב ובעצם מחפש רק את הירידות והקפיצות. האם יש יותר מזה עבורי?
לא משנה על אלו אופניים רכבתי, תמיד התחברתי לטכני, למהירות, לאדרנלין. עבורי עליות היו מחוייבות גדולה מידי. כדי להנות מעליות היה עליי לרכב יותר, הרבה יותר.
הכושר לצערי לא עלה בצורה מתאימה, מסיבות של תעסוקה ומשפחה. ככל שהשנים עברו להן, כך עסוקים יותר...יותר מחוייבויות...זמן אוכף הצטמצם להדרכות ורכיבות כיף.
מעבר לכך, אני יכול לומר שמי שרק מחפש את הטכניקה והירידות המהירות, אין לו המון מסלולים להגשים את הכיף הזה. בשלב זה או אחר, הוא כבר ביקר בכל המסלולים, מכיר כמעט הכל בעל פה...והדברים אולי אף נעשים עם הזמן משעממים.
מצאתי את עצמי מדריך הרבה יותר מאשר רוכב, ונהנה בשמחת המודרך כשהצליח לרדת או לקפוץ מכשול, ממש כאילו אני זה שקופץ בפעם הראשונה.
ואז הגיעו האופניים החשמליים :-)
הכל בעצם בשלב זה התהפך. אני יודע שיש עדיין לא מעט אנטי לאופניים החשמליים ועל זה דיברתי במאמרים קודמים, אך מצידי רק מספר את החוויה האישית שלי בעולם הזה.
מבחינתי אופניים זה אופניים, אם אופני דאונהיל שפעם היו הרבה יותר כבדים ומהלך ארוך, והיום אלו הם האופניים החשמליים עם אותו מהלך בולמים אך עם המשקל של פעם...רק בגלל מנוע וסוללה שעוזרים...עוזרים להרבה דברים...למעשה כל הרכיבה השתנתה ונעשתה מהירה הרבה יותר, בכל קטע.
האופניים החשמליים למעשה נותנים לך כרוכב, לדמיין שאתה רוכב אפיק מטורף בעליות, משהו שתמיד רציתי ולא הגשמתי...ורוכב דאונהיל מדהים בירידות.
בעליות זה מובן, המנוע עוזר, ועוזר הרבה, בעליות טכניות, בעליות ארוכות, בעליות שלא הייתם מדמיינים שמישהו בכלל יכול לעלות. ובירידות הכל משתפר כי המשקל נותן יציבות בהכל, בכל תנאי שטח - מדורדר, בורות, מגורען, מסולע...רטוב...
האופניים החשמליים אף שיפרו את חוויית הקפיצות, הרבה יותר יציב וצפוי, עם נחיתה יציבה ובשליטה מוחלטת.
שתי נקודות שחסרות באופניים חשמליים לעומת רגילים:
1. קלילות - באופני אנדורו רגילים אני מרגיש יותר קליל לפמפם ולשנות קוים ובאמצעות תנועה קלה יחסית, ניתן להזיז את האופניים.
2. פשטות - הגלגלים יסתובבו בהתאם למה שתתנו להם, יש בכך משהו צפוי ומגניב, גם בקטעי עליה טכנית או בקטעי מישור טכניים, פידול קטן יתן תוצאה צפויה יחסית לחשמלי.
לגבי הקלילות, אני מצליח לפתור יחסית, ע"י לחץ אויר גבוה יחסית בצמיגים (35-38 PSI באחורי ו28-32 PSI בקדמי) ובבולמים מנפח בהתאם להמלצת היצרן ומוסיף 3 טוקנים לקשיחות. אך עדיין אין מה להשוות אופניים 22 קילו ל-15 קילו.
היום אני רוכב כבר מעל 3 חודשים על חשמלי. אני מגיע לפארק קנדה ובן שמן שיחסית הכי קרובים לביתי, מקומות שהכי שיעממו...מגיע אליהם בהתלהבות...יודע שהיום ארכב רק עם בוסט...הכי מהר שאפשר...גם בעליות..ויכול לגוון עם עליות שונות ומשונות.
עליות בשבילים לבנים או סינגלים. עליות שאני יכול להרביץ 20 קמ"ש למשל...או עליה בסינגל טכני ואז להרביץ 10-13 קמ"ש...זה טירוף...חייב לשמור על ריכוז כמעט כמו בירידה...להרים מבט...להיות גמיש ודינמי בתנועות הגוף, לא להיכנס בעץ או גדם...בחירת קוים נכונים לזרימה. הקוים השתנו לחלוטין ועכשיו סלעים גדולים כבר לא מאיימים, יותר חשוב שהקו יהיה עם קו יציאה פתוח, כדי להימנע מבלימה...כן, בלימה בעליות :-)
זה מזכיר לי את התקופה בה קניתי את אופני הדאונהיל הראשונים שלי...לאחר כמה רכיבות רק אמרתי לעצמי, איזה מטומטם שחיכית כל כך הרבה זמן...הכיף היה פשוט, אורגזמה.
1. קפיצות - שימרו על מרכז האופניים כי אם אתם אחורה מידי, משקל האופניים החשמליים מוביל לבריחה חזקה יותר של האופניים קדימה מהרוכב. (אם נחתתם אחורה טיפה, על רגילים אולי פחות מורגש). מצד שני, עם חשמלי, האופניים נדבקים לקרקע עם הנחיתה וזה עוזר להתעשתות של הרוכב וחזרה לעמידת מוצא.
2. פניות - חדש משמעי משקל האופניים החשמליים עוזרים בפניות על אחיזת הקרקע. בגוסט אני עם 27.5 אחורי, דבר שעוזר לזריזות שלי בפניות ואפשרות ההחלקה של האחורי בשעת הצורך. במעבר מרגילים לחשמליים אני הכי שם לב לפניות וקפיצות...ללא ספק, קחו את הזמן להתרגל לפניות, אם קשה לכם פניות עם רגילים, החשמליים יעזרו לכם.
3. ירידות סלע - כל ירידה והתלילות שלה...עם חשמלי יהיה קל יותר. המשקל מייצב ומדביק אתכם לקרקע.
אני ממליץ להתרכז, בלימוד הטכניקה, לעשות חזרות על סינגלים מוכרים, לשלב טיולים ארוכים, טיולים שאף דורשים 2 סוללות, להוסיף לכם לארסנל האפשרויות הרפתאות של ממש...ובנוסף אם אפשר, תמשיכו לרכב עם רגילים, ככה כשתעלו על החשמלי...החיוך יהיה מאוזן לאוזן, ולא ירד גם הרבה אחרי שסיימתם.