רגילים מול חשמלי - הסיכום שלי

מדהים כמה בארץ הדברים רצים ומשתנים מהר. הכל פה קורה מהר.

כשהתחלתי עם החשמלי, אמרתי לעצמי, אני רוצה ללמוד את הדבר הזה, ובאמת לחוש את ההבדלים בין חשמלי לרגילים.

רכבתי חצי שנה לפחות רק על החשמלי, והרגילים נשארו להתייבש במחסן.

דיי מהר, גיליתי התנגדות קשה בשטח, כמעט עוינות כנגד החשמלי. לומר את האמת, לא האמנתי ולא תיארתי עד כמה אנשים לקחו את זה רגשית קשה. "אתה בושה לתחום שלנו"...כן גם זה אמרו לי...דרך אגב, אותו בחור שאמר זאת, היום רוכב על חשמלי. ומה שמעניין עוד יותר, אם נקפוץ שנה קדימה מהרגע בו התחלתי עם החשמלי, היום, אם אתה לא עם חשמלי אז אתה נחשב מיושן ולא מעודכן, לפחות זה מה שניכר מכתיבה בפייס בקבוצות כאלה ואחרות, ותגובות והערות בין רוכבים כאלה ואחרים בשטח. מדהים כמה מהר בארץ דברים משתנים, וגם תמיד הולכים לקצה, קצת סימן של חוסר סובלנות כללית אני חושב. תמיד חייבים לבחור צד.

לאורך הזמן, לא אחת פגשתי רוכבים ששאלו אותי "אתה עדיין מדריך על רגילים?"...כמדריך הייתי חייב ללמוד את התחום ולהרגיש בעצמי את ההבדלים בין רגילים לחשמליים. צריך להבין שאופניים חשמליים ואופניים רגילים, הם עדיין אופניים.

ברור שאני מדריך אופניים, לסוגיהם, כל עוד זה בשטח...הטכניקה זהה כמעט בהכל, עם הבדלים קטנים פה ושם.

זאת אני יכול לומר בביטחה אחרי לא מעט קילומטרים ומסלולים על חשמלי.

בתחילת הדרך, מאד התלהבתי מהחשמלי, מאד. המהירות, כן, כמה שזה מהיר, לכל כיוון. את זה לא ניתן לקחת מהחשמלי, מהירות וקלות, הכל הרבה יותר קל. עולים, ברור, יורדים, מכוונים ישר ומשחררים את הברקס. ולא לשכוח, ככלי עבודה, כמדריך, הובלות במדבר, אפשר לעלות ולחזור בקלות, לרוץ קדימה להתמקם עם מצלמה, לא מעט יתרונות.

זה מאד אישי, מאד, והדברים שאני כותב הם רק על עצמי ובגלל ששואלים אותי על זה המון, רציתי לעשות קצת סדר. שימו לב שכשאני לא מדריך, אני רוכב אנדורו אגרסיבי שמחפש את המהירות והטכני והקצה, אם אפשר לקרוא לזה ככה. לכן נקודת ההשקפה שלי מושפעת מזה. אם אתם בקבוצת חברים שמטיילת להנאתה, ללא ספק הסיפור שונה לחלוטין. או אם אתם לוקחים את החשמלי ומרביצים כל עליה אפשרית של אופנועים ובשיא הכוח בECO, גם אז...הסיפור שונה. רק מלראות בקבוצות בפייסבוק את הדיונים, רואים את הגיוון, שהוא נהדר מצד אחד אך יוצר סיטואציות מורכבות מצד שני, ואף חוסר סובלנות לאחר, גם בשטח וגם על המקלדת.

לאורך זמן לפני שעברתי לחשמלי הייתי אפילו טיפה נגד, בעיקר כי לא הכרתי. אח"כ אחרי שאתה רואה עוד ועוד חשמליים עוקפים בעליה כאילו זה כלום ואתה מת...הג'וק מתחיל לכרסם. חבר עבר לחשמלי ושמה הסיפור נגמר. כשאתה רוצה לרכב עם חברים שיש להם חשמלי, ככל הנראה, אתה תעבור לחשמלי.

אז זה אני, רציתי ללמוד כמדריך את התחום, חבר קרוב עבר לחשמלי, והג'וק שיגע אותי, אז הייתי חייב ואכן מצאתי שותף נהדר לדרך שעזר לי ונתן לי אחלה כלי לעבודת ההדרכה ולרכיבות - רן אשכנזי, הרי הוא יבואן גוסט, לאפייר והיום גם KONA, איש שירות מקסים עם לב ענק, שכמותו בתחום עוד לא פגשתי.

אז יאללה, מה קורה כשאתה מתחיל לרכב על החשמלי, אתה שם לב ל -

1. השרירים והמפרקים כואבים - המשקל של האופניים משפיע ואתה מתחזק, זה עובר אחרי חודשיים

2. אתה מתמכר למהירות - מהיר בעליה, במישור ובירידה, זה כיף לא נורמלי

3. חזרות - עושים ראנים וחוזרים על סינגלים כאילו זה כלום, יתרון אדיר, לא צריך לבחור מסלולים, פשוט עושים את כולם

4. הכל ניתן לדריסה - בעליה ובירידה, מצאתי את עצמי בוחר קוים שקודם לא דמיינתי, גם בעליות טכניות וגם בירידות. המשקל בירידה נותן המון יציבות ושליטה והמנוע כל כך עוזר בעליה זה חלומי

5. לרכב כל מסלול - מסלולים שקודם הייתי מקפיץ עם רכב ופיזית לא מסוגל לעשות, עם החשמלי, בוצע!

6. מכירים אנשים חדשים - אחד הדברים הנפלאים שגיליתי, מכירים רוכבים חדשים, כל רוכב והסיפור שלו, האהבות שלו, של מסלולים וסגנון.

7. לא נורא אם הולכים לאיבוד - ברגילים אם חס וחלילה ירדת לכיוון לא נכון וצריך לעלות חזרה, יכול להיות סיוט, לא על חשמלי.

מעבר לכל אלה, אומר גם לטובת החשמלי שהשוק שלו עצום, הוא לא רק כולל אותנו רוכבי השטח שכבר בשטח, אלא רוכבים שתמיד רצו אך לא יכלו בגלל מגבלות כאלה ואחרות - מבוגרים, רוכבים שנפצעו, רוכבים שמעשנים, רוכבים שאין להם זמן, ועוד המון...האתגר הגדול ברכיבת שטח הוא הכושר והשמירה עליו.

יותר כושר = יותר כיף. הכיף כמובן הוא לא רק בעליות עצמן ולשרוד אותן ביתר קלות, אני לא אוהב עליות אבל למדתי שכדי להנות יותר בירידות, אני חייב יותר כושר. הכושר והחוזק שלי באופן ישיר משפיעים כמה אני חד, מרוכז, יוזם ובטוח בירידות שלי. אך שמירה על הכושר דורשת התחדה, נחישות, זמן ולא מעט עבודה קשה ולא כזו כייפית (עבורי לפחות).

אז בכל זאת, מה קרה? מה השתנה?

כמובן, ואני חוזר, כל מה שאני כותב, זה מה שעבר עליי, זה אישי, לא של אף אחד אחר, וכל אחד עושה את החישובים שלו ומה שטוב לו. אבל עם הזמן שמתי לב לכמה דברים נוספים -

1. הכושר יורד - עם הזמן, התמכרתי לBOOST וחישפתי לתת הכל ומהר, קשה שלא, אתה בעליה על ECO ואומר לעצמך, יאללה...עובר לTRAIL ודיי מהר לBOOST, רק לסיים עם העליה כמה שיותר מהר ויאללה לירידה. וגם בירידה, יוצא מפניה, פידול וחצי ואתה באותה מהירות שהגעת לפניה. אין מה לעשות, כמה שלא רכבתי, כמה שלא השקעתי חזק, עם החשמלי, הכושר יורד. ומי שיכול להקדיש מספיק זמן לעבוד על כושר, פחות נחוץ לו החשמלי.

2. ירידה ברמת הטכניקה - כששילבתי גם רכיבות על רגילים שמתי לב למשל בפניות שאני כמעט נזרק מהסינגל, החשמלי ניוון לי את הטכניקה, התרגלתי שלא צריך לעשות יותר מידי. וזה מבחינתי אסור שיקרה.

3. המסלולים נשארו אותם מסלולים - למרות שאכן יש פוטנציאל לרכב מסלולים ארוכים יותר, ומגוונים יותר, מצאתי את עצמי עדיין רוב הזמן בקנדה או בן שמן. מגבלות זמן, עבודה, משפחה, חברים קרובים והאילוצים שלהם.

4. להיות טרמפיסט - כמדריך וכרוכב, אני אוהב להתאמן, להתפתח, להרגיש תמיד בתהליך שיפור. וזה אולי הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. בגלל משקל האופניים, קשה מאד לשפר טכניקה בתחומים שאותי כרגע מעניינים כמו באני הופ, פמפום, להיות קליל וזריז, לשפר קוים, קפיצות ותנועה באויר ותנועת גוף במהלך זרימה בסינגל.

5. פשטות - היה חסר לי הפשטות שברגילים, לא לדאוג מסוללה שתיגמר (דבר מאד מציק), ותקלות כאלה ואחרות שקשורות בסוללה או מנוע...היו, לא הרבה...חייב להודות ששלי היו מאד אמינים אך תמיד אהבתי אופניים פשוטים, אפילו ברמת שיטת השיכוך או כמה מייסבים יש...כמה שיורת פשוט, יותר טוב מבחינתי.

6. חיבור לטבע - זה קצת כמו שיושבים לנוח ופתאום רואים נמלה שהולכת, או שומעםי קולות שקודם לא ראית או שמעת כי כשרוכבים הכל רץ מהר...אז בחשמלי אתה בכלל מרחף על הכל, רץ בטיל, מגהץ הכל...ומשהו שמה היה לי חסר, חסר חיבור לטבע, לסינגל, להרגיש.

7. המסלול נגמר מהר מידי - כמה שזה מצחיק, כי אחד היתרונות בחשמלי זה שבאמת בשעה אתה מספיק מה שאתה מספיק על רגילים ב3 שעות. אך זה מבחינתי גם החיסרון. אם כבר יצאתי לרכב, לפעמים, לא רוצה לסיים אחרי שעה.

8. שיעמום - אני משתעמם מהר. היכולת לחזור על כל מסלול ולעשות כל מסלול, פשוט יצר שעמום, אין עניין. אתה דורס הכל בקלות, אתה מגהץ ולא מרגיש כלום. כל מסלול שתרצה, לא צריך לבחור, ולחכות אולי לפעם הבאה כדי לעשות סינגל מרוחק יותר, אין עניין, עבורי.

9. תחושת סיפוק לא קיימת - למרות שאני לא אוהב עליות, יש משהו בלסיים עליה ולהרגיש את הבריזה ואת הסיפוק, איזה כיף שהצלחתי...בחשמלי זה לא היה קיים עבורי, נעלם לחלוטין. הכל קל ולא מאתגר.

10. סגנון הרכיבה - למרות שיש יוצאים מן הכלל, אני חושב שהחשמלי בעיקרו מתאים לרוכבים שזורמים, בעליה ובירידה. לא מחפשים את הקצה אולי, ואני מחפש אולי את הקצה, אם בשיפור טכניקת קפיצות ותנועה באויר, פמפום ודיבלול ע"י באני הופ, מציאת קוים חדשים ועוד. אני מרגיש שהחשמלי מגביל את התנועה ודורש המון מאמץ כדי להרים, להזיז ולתמרן בסינגלים טכניים, למרות שניסיתי לחץ אויר גבוה בגלגלים ובבולמים, ועוד כל מיני כיוונים, העסק כבד עבורי.

בינואר ככה בחורף, בין הדרכות, מצאתי את עצמי מתחיל לצאת עם הרגילים כי גם ככה בגלל הבוץ, המסלולים מוגבלים, הולך לקנדה, על הסלעים, 8-10 ק"מ רכיבה. רכיבה שאמת לא דורשת חשמלי, מהסיבות שכבר תיארתי למעלה. וככה מפעם לפעם התחברתי יותר ויותר לפשטות, לטבע, לפידול, הכושר שהשתפר, תחושת סיפוק...לא להיות טרמפיסט אלא הנהג.

ואז הגיעה הקורונה, ושמה בכלל...אם כבר יצאתי, רציתי להנות מהזמן הזה, אז עוד יותר התחברתי לרגילים ולשקט.

התחביב הזה, רכיבת אופני שטח, כולל בתוכו כל כך הרבה סיגנונות, ותתי סגנונות, זו המורכבות וזו גם המיוחדות הנהדרת שנותנת לכל אחד ואחד מאיתנו למצוא את הפינה שלו, את הדרך שתתאים לו.

והמורכבות? זה מתחיל בזה שיש לך חבר על חשמלי שצריך להתאים את הקצב עליה שלו אליך או כשאתה בכושר וחבר לא בכושר וצריכים להתאים את הקצב אחד לשני. או יש את אלה שאוהבים לקפוץ ואלה שאוהבים לפדל, אלה שאוהבים לגוון ואלה שאוהבים את אותם מסלולים. אלה שקמים ב5 בבוקר כדי שלא יהיה חם ואלה שירכבו רק בחורף :-)

זה מאד אישי, ותחושת הטרמפיסט היא אינדיווידואלית. והינה דוגמא - לקחתי קב' ליעד, מקום אשר רווי מסלולים טכניים שחלקם גם תלולים. עצרנו מול קטע סינגל טכני טבעי ופראי, מלא דרדרת, מדרון צד. אני תמיד, כשרוכב את הקטע הזה בהצלחה, מתמלא סיפוק שהצלחתי, איזה קו בחרתי, כמה חששתי ואם התגברתי, ועד כמה. זה כשאני עם הרגילים כמובן. הקב', לוחמי סופי שבוע, החברה הביטו בקטע סינגל הזה, נכנסו אליו ללא מיצמוץ, ומלמעלה הסתכלתי ולא האמנתי כמה האופניים פשוט לוקחים אותם, נכנסו אם ברקס קבוע, קו אחיד ישר, וזהו. הצמיגים הרחבים, המשקל...פשוט לקח אותם ללא כל מאמץ.

אני צריך את התסכול הזה, כשלפעמים אני חושש, לא מצליח, בונה את עצמי לקראת, מתאמן ואז כשמצליח מרגיש על גג העולם, והחשמלי לקח את זה ממני.

אז אני חזרתי לרגילים, התאהבתי בהם מחדש. אם מהלך ארוך שמפציץ או מהלך קצר שמדלג בקלילות. מצאתי שקצרי מהלך נותנים לי לא מעט את התחושה של החשמל בעליה, שאתה נותן פדאל והאופניים רצים, בניגוד לאנדורו המסיביים והכבדים, בעלי צמיגים אוחזי הקרקע הבלתי מעורערים.

אז לא משעמם ואולי זה העיקר, צריך להנות מהדרך, גם אם הכי כיף זו הירידה המהירה, הדרך רוויה גם בעליות טכניות... :-)