רכיבות ארוכות - המדריך המלא

קדימון

מיקוד! כשאתם ממוקדים, יש תוצאות, ויחסית בזמן קצר.

כשיש מיקוד, אתה צובר ניסיון ספציפי, מומחיות.

וכך אכן דיי מהר מאז שהתחלתי לרכוב לפני 17 שנה, הבנתי שמה שקוראים לו היום אנדורו, זה הכיוון.

עברתי שלבי פרירייד ושלבי דאונהיל טהור, אך מעולם לא התמקדתי בפידול למרחק או בעליות.

הכי קרוב למשהו שקשור לפידולים ולעליות היה עם חשמלי.

כמובן חשוב לציין שאת רוב זמני ב8 שנים שלפני הקורונה השקעתי בהדרכה, וכשמדריכים לא ממש רוכבים, אז גם הכושר לא היה בשיאו.

אני מבין שנוח יותר וזה עושה סדר כשמגדירים מה אתה, רוכב אנדורו או רוכב XC...אבל מה קורה אם אתה עושה גם וגם...ואפילו משלב ביניהם באותה רכיבה?

ואז הגיעה הקורונה! ושינתה הכל!!

הקורונה עצרה כל הדרכה שביצעתי, והסגרים הובילו אותי לצאת מהבית ולרכוב ליד הבית. לעשות משהו...דיי מהר חיפשתי את היער הקרוב ביותר ברכיבה (מרחובות), התשובה היתה כרמי יוסף.

וכך התחלתי לרכוב עם אופני אנדורו ששוקלים סביב ה15 קילו מרחובות לכרמי יוסף וחזרה.

אחרי שבאחת הרכיבות, חבר הגיע עם אופני 100 מ"מ ואני עם האנדורו, מפדלים על כביש, כלומר אני מפדל והוא לא, והוא מתקדם מהר ממני, הבנתי שיש לעשות שינוי, כי המאמץ שאני משקיע לא שפוי לרכיבות הללו.

לאחר כמה בדיקות זריזות (ואני רץ כאן בזמן), מצאתי עצמי עם אופני 12 קילו ו130 מ"מ חדשים במחסן. קרוס קאנטרי בדר"כ תמצאו זנב קשיח ועד 100 מ"מ ולאחרונה 120 מ"מ (שזה טווח השיכוך למי שלא שולט עדיין במונחים).

בדיוק מצאו בעולם מונח שיווקי חדש שנקרא דאון קאנטרי או פאן קאנטרי, והוא מכוון לרכיבות של יום ארוך, שבילים וסינגלים, וכשיש משהו טכני, רוכבים אותו ולא עוקפים או יורדים מהאופניים, ולשם כך כדאי שיהיה קצת יותר שיכוך, ומכאן ה120 - 130 מ"מ. (היום תמצאו גם רוכבי קרוס קאנטרי עם 120 מ"מ שהיעילות שלהם לא יורדת בהרבה מה100 מ"מ אך יתרון מובהק בגאומטריה והאקסטרה שיכוך בירידות)

אז מה השתנה מבחינת הרכיבה בזמן הקורונה?

רכבתי יותר, הכושר עלה, המרחקים התארכו, הנופים השתנו, מצאתי את עצמי בנקודות נוף שאני מכיר, מביט אל האופק ואומר לעצמי, בוא נגיע לשם!

וכך מכרמי יוסף, רכבתי לקנדה, לנווה שלום...אח"כ למסילת ציון, ומשם לכיסלון ועד הדסה, אימבה והסביבה...וכך כל רכיבה, משבוע לשבוע, ניסיתי מקטע נוסף, מרחק גדול טיפה יותר או מסלול מורכב יותר שכלל גם שבילים לבנים וגם סינגלים...שורה תחתונה התמכרתי למשהו חדש, התאהבתי!

הרי למה לא בעצם?, מי שאוהב לרכוב, עוד זמן אוכף זה רק עוד כיף.

חשוב לי לציין שאופניים מתאימים לסגנון משנים את החוויה לחלוטין ועם אופניים של 12 קילו וגלגלים וצמיגים מותאמי פידול, הרכיבה מקבלת תפנית לחיוב כשזה מגיע למרחקים. כמובן שתמיד יש ויתור כלשהו, פחות משקל, חלקים רזים יותר, עדינים יותר? ככל הנראה בירידה תהיו יותר רגועים או שמרניים.

תמיד יש פשרה, עליכם לעשות את החשבון, למשל - להתחשב ברמת הטכניקה, כשזה מגיע לירידות, ככל שהצמיגים צרים ודקים יותר למשל, האחיזה יורדת בירידות, ככל שיש פחות שיכוך, התגובתיות עולה, צריך לחשב קוים, לבחור את זמן האויר שלכם ועוד.

אז מה למדתי במהלך השנה הזו ומכאן השיתוף למי שחושב או רוצה גם:

1. רכיבות בסגנון שבילים, מגיעים רחוק - אחד הדברים שאני אוהב בסגנון הוא הנוף שמשתנה. מצאתי שכשאתם רוכבים רק בסינגלים, העצים חוסמים רוב הזמן את הנוף (לכן אני כל כך אוהב את המדבר, רואים נוף ללא גבולות). וגם כאן כשרוכבים למשל 30 ק"מ, אתה ממש מתרחק מהרכב, לעומת סינגלים שאפשר לבצע את אותו מרחק רכיבה בתא שטח קטן וצמוד לרכוב.

2. צריך לשנות גישה - אל תחפשו באופניים קלות המשקל וקצרי המהלך את אותה חוויה כמו עם האנדורו. צריך לשנות תפיסה שיותר נהנים בעליות, בשטחים הפתוחים והישרים. אם אתם חוששים ללכת עד הקצה, עשו כמוני ולכו על 120-130 מ"מ. אני חששתי ללכת עד הסוף, יש אומרים שהבחירה טובה לישראל שבהרבה מקומות, הדרך מאד מסולעת ומגורענת והשיכוך עוזר. אני חושב אולי שנה הבאה לעבור ל100 או 120 מ"מ, אבל יתכן והשינוי יהיה זניח וחבל על הכסף. אולי עדיף להחזיק עוד זוג גלגלים, קל יותר, צמיגים שלא עולים על ה2.25 רוחב ובכך להוריד טיפה משקל ולקבל יותר גלגול.

אני יכול להגיד שיש לא מעט מקומות שבסופו של יום אני שמח שיש לי 130 מ"מ ולא פחות וזה מאפשר לי להנות יותר מהרכיבה כמכלול, כחוויה יותר הוליסטית, והויתור יחסית מינימלי.

נעילת בולמים? באנדורו אחרי תקופה שאתה נועל ושוכח לפתוח בירידה, אתה מפסיק לנעול ואומר לעצמך, למה לנעול? מקסימום ייקח לי עוד דקה או שתיים לסיים את העליה. אבל כשהמרחק גדל וגדל, אתם לא מבינים איזה השפעה מטורפת יש לנעילת הבולמים על האנרגיה שאתם מעבירים לצמיגים ומשקיעים באופן כללי. בהתחלה, נעילת הבולמים הרגישה כמו זנב קשיח, לא נעים, לא כיף. אבל עם הזמן התרגלתי והיום עושה לא מעט קטעים גם מגורענים וסלעיים ולא עלינו טכניים עם בולמים נעולים. אצלי יש גם בבולם האחורי וגם בקדמי, 3 מצבים: פתוח, נעול ו...אמצע. אז בירידות ארוכות כמובן אני פתוח בשניהם, ובעליות זה משתנה מעליות כביש או שבילים לבנים שאני נועל, לבין סינגלים רגועים שבהם באחורי אהיה חצי נעול ובקדמי פתוח. אבל כל זה משתנה כמובן גם בהתאם לעייפות, נוחות בישבן ומרחק הרכיבה וכו.

** יש מצב למעשה בכל המקומות בארץ אעבור לרכוב עם 130 מ"מ. היום אני מרגיש שבולם קדמי 140 מ"מ היה נותן יותר ביטחון ושליטה בירידות אגרסיביות אבל חוץ מזה, אני מעדיף את הזריזות והקלילות על פני הדריסה. אין ספק שיש כיף בדריסה המהירה אך המחיר עבורי גבוהה מידי. אולי לימי הקפצות אבל גם אז, המאמץ והאנרגיה שאני משקיע באופני 15 קילו לא בהכרח שווים את החוויה. נאמר אם היה לי גלגלי אנדורו לימי הקפצות, הייתי מעדיף 130 - 140 מ"מ לרכיבות אגרסיביות בארץ. כשרוכבים אגרסיבי, זה לא רק השיכוך שנותן את הביטחון לדרוס, יש המון בצמיגים והגלגלים, ואם הוספתם שיכוך אך השארתם גלגלים וצמיגי פידול, לא עשיתם בזה כלום, סתם תפרקו את האופניים.

3. צמיגים - למדתי שצמיגי קרוס שונים מאד מצמיגי אנדורו ולא רק בגודל הקוביות.

- למשל אם בצמיגי האנדורו נהגתי לנפח לחץ אויר יחסית גבוה, לפעמים אף מעל 30 PSI, גיליתי דיי מהר שלחץ אויר גבוה בצמיגי שבילים או XC, הצמיג בעל דופן דקה, יתפנצ'ר דיי מהר ולכן אני שומר על לחצי אויר שלא יעלו על 25-28 PSI. וגם אז, הרכיבה והסגנון, הטכניקה, צריכים לעשות התאמות ואדבר על כך בהמשך.

- רמת הגלגול שונה לחלוטין מצמיגי אנדורו אבל יש פשרות בעיקר בירידות כמובן.

- חושב לנסות 2.25 כאחורי ולהשאיר 2.3 קדמי או פשוט להחזיק זוג גלגלים נוסף עם צמיגי 2.25 לטובת ימי שבילים לבנים ומרחק גדול.

4. הכל על האופניים או הכל על הגוף - אז האמת היא תלויה ברוכב, אישית נוח לי משהו באמצע. בתחילת הדרך קניתי תיקים ושמתי הכל על האופניים: כלים, אוכל, סלולרי, מטען, עזרה ראשונה, מים. עם הזמן הבנתי שככל שמעמיסים על האופניים, כשזה מגיע לסינגלים, זה מכביד ומסרבל מאד. בשבילים לבנים עבורי פחות הפריע אבל עדיין...תלוי ברוכב והסגנון.

בהקשר הזה, יש רכיבות קצרות ויש רכיבות ארוכות, ארוכות מבחינתי מדובר מעל 50 ק"מ ואז ההתארגנות בהתאם.

- מים - תבדקו אם יש נקודות מילוי (בבתי קברות תמיד יש ברז), במידה ולא, תחשבו את כמות המים שבערך 500 CC לשעה. על האופניים או\ו בתיק. טיפ מגניב - בקבוק מתקפל של שורש, אחלה דבר, חוסך משקל ומקום ברגע שמסיימים, ונכנס בקלות לכיסי החולצה או פאוץ'. אישית מעדיף בקבוקים על שלוקרים.

לרכיבות ארוכות גם אנסה לקחת איתי 500 CC משקה איזוטוני להחזרת מלחים וכו.

- פנימית - לרכיבות קצרות אני לא לוקח איתי פנימית. ולארוכות אקח פנימית טובוליטו שהינה קלת משקל, אך הרבה רוכבים אומרים שהיא לא מחזיקה מעמד. פנימית עם חומר זה משקל משמעותי ולכן אנסה לשים על השילדה אך לא מעט ישימו את זה כחלק מערכה שלמה בכיס החולצה.

- כלים - לרכיבות קצרות אני מסתפק בבלון CO2 אחד תולעים והכלים לתולעים, סכין קטנה וזהו בערך, אם אתם דואגים, משאבה אפשר לשים על השילדה, יש לא מעט שיטות, אני קניתי בדקטלון שתי רצועות סקוץ' יעודיות למשאבות ואז יכול לחבר כל משאבה בכל מקום בשילדה. סט אלנים, חוליית קוויק רליס, מתאם ונטיל צרפתי לשרדר (אם נתקעתם ובתחנת דרק רוצים לנפח). ולרכיבות ארוכות אוסיף כפיות להחלפת פנימית, פנימית, נייר טואלט ותחבושת ואולי אקח עוד בלון CO2.

- ציוד נוסף וטיפים מניסיון אישי - שמתי לב שהשעון שלי ברכיבות של 8-10 שעות, הסוללה הולכת להיגמר, ומבחינתי אם אין הקלטה לא היית רכיבה :-) אז עברתי לגרמין אינסטינקט סלולר, מה שאומר שהסוללה ניצחית. כמוכן, לצורכי ניווט, ממליץ בחום על מכשיר ייעודי ולא להשתמש בשעון שלא כזה נוח או בסלולרי שיכול ביתר קלות לעוף או כדאי לשמור על הסוללה שלו למקרה חירום. אני משתמש בגרמין 530, פשוט וטוב, אפשר לרכוש הרבה יותר מתוחכמים אבל בתור התחלה זה אחלה. דבר אחרון - אני אוהב לפעמים לשמוע מוזיקה בזמן הרכיבה, אז סוללת הסללורי גם בסכנה, קניתי CASE שהוא גם מטען ובכך פתרתי את הבעיה, לא צריך כבל או עוד מטען חיצוני כבד.

** האם מדובר בתחרות או בטיול חובבני? - כי תחרות כמובן נרצה לסיים בכל מחיר וניקח יותר דברים אך כטיול, הכי גרוע, מתקשרים לאשה שתבוא לקחת :-) ואם שמים פנימית טובוליטו שכזו רק לשם החזרה לרכוב, מאמין שיהיה בסדר.

5. תזונה - אני לא תזונאי ויש הרבה מה ללמוד בנושא, אבל לפחות כבר ראיתי טעויות של רוכבים מנוסים. כשרוכבים מרחקים, שימו לב לעומס החום ותתכוננו בהתאם עם כמות המים, משקאות איזוטונית ומלח. כדורי מלח סופר חשובים ואפשר לקחת אחד אחת לשעה. כדורי מגנזיום גם עוזרים ערב לפני הרכיבה, יש שלוקחים גם אחרי הרכיבה, כדי ששרירים לא יתפסו. שוב מזכיר, רכיבות ארוכות, מעל 50 ק"מ, כ4 שעות ומעלה. מבחינת אוכל, זה מאד אישי, תמרים עושים עבודה מעולה, בננה, תפוח, ג'לים, וחטיפי אנרגיה ששווה לקחת בערך אחת לשעה. לפעמים לא נרגיש רעב או צמא, שימו לב לזה, שלא יהיה מאוחר מידי והשרירים יתפסו או תאבדו ריכוז ותעופו.

6. מה לובשים? - תיק? פאוץ'? חולצה עם כיסים? מכנס אנדורו או טייץ' \ ביב? מגנים?

בנושא הזה כמובן הכל עניין של העדפה אישית ואני יכול רק לספר מה למדתי ומה אני עושה. אז נתחיל מהסוף - מיגון הוא חשוב אבל רוב רוכבי המרחקים לא תמצאו אותם עם מגנים, רק עם קסדה קלילה.

- תיק? לא. מכביד עליי בטכני ומרגיש מסורבל וכבד. מי שיש לו הרבה תקלות, אוהב שלוקר, שווה לו תיק וגם מגן על הגב. רכיבות ארוכות, תמצאו כאלה שמוסיפים תיק גם קטן לעוד לפחות ליטר מים. (צפו בסרטון על רכיבות ללא תיק)

- פאוץ'? לפעמים. פחות עומס על הגב, לוקחים רק מה שחייבים ובסה"כ יותר נוח לי מתיק. אני אוהב את הפאוץ' בגלל חלוקת הכיסים ושהמשקל נמוך על הגב. מצד שני, יש שמה צבירת זיעה וכשחם זה פחות טוב מחולצה עם כיסים בהקשר הזה. והנוחות הכללית, ברור שחולצה לעומת פאוץ' חולצה עם כיסים נוחה יותר, למרות שתלוי כמה סוחבים בחולצה.

- חולצה עם כיסים? לרכיבות ארוכות או רכיבות רגועות. בחולצת קרוס קאנטרי, לייקרה או צמודה שכזו עם כיסים...שימו לב לריצ' רץ' מלא ולא חלקי (בחזית), ואם יש צוורון זה פחות נוח (למרות שפותחים את הריצ' רץ' המרכזי של החולצה, זה פחות מורגש). יש חולצות עם כיס אחורי עם ריצ' רץ' שמאד נוח לשים מפתח, כרטיס אשראי. בחולצות המאד איכותיות ויקרות אני מוצא שאין כיס עם ריצ' רץ'. בכיסי החולצה הזו נכנס המון, שימו לב שיש הבדל במידות ויצרנים. באחד מאד צמוד לי במידה מסויימת ובאחר ממש לא. כשהמידה לא נכונה, כל משקל נוסף בכיס, ופתאום החולצה נופלת מאחור בצורה מרגיזה. בגדול כדאי חולצות איכותיות שמנדפות זיעה בצורה טובה. בהשוואה שעשיתי, עבורי, חולצת XC ניצחה את חולצת האנדורו עם פאוץ'. פחות זיעה, יותר נוח.

- ביב? בהחלט. מכנס טייץ' או ביב, שווה בהחלט לפיזור עומס על הישבן. שנים רכבתי עם תחתונים והיום לא יכול בלי ריפוד...הזדקנתי. שימו לב ברכיבות ארוכות יש משחות ותכשירים כאלה ואחרים למניעת שפשפת, בהחלט שווה. ראו הוזהרתם שעומס רב ולא תקין ייצור פצעי לחץ לא נעימים כלל. אל תתפשרו על נוחות, אם לוחץ או משפשף זה לא טוב. אחרי שניסיתי לא מעט, אני יכול להגיד שחייבים למדוד וזה שמדדתם בארץ משהו אחד, זה לא אומר שאותה מידה של יצרן אחר שתזמינו באינטרנט גם יהיה נוח (אבל יש אנשים פחות רגישים, הכל תלוי רוכב)

7. פדלים - שמתי את הנושא הזה בפרק נפרד כמו צמיגים וגם יחסית בסוף כי אם אתם רוכבים עם פלאטים זה בסדר גמור, אין חובה, אבל יש כמה נקודות ששווה לחשוב עליהם בהקשר לפדלים ואולי מעבר לקליטים לרכיבות מהסגנון הזה (אנני מדבר על רכיבה טכנית, קפיצות וכו ששם אני ללא ספק מעדיף פלאטים כל יום על פני קליטים). אם אתם יותר בטכני, הינה סרטון בנושא.

- מרחקים - ברכיבות ארוכות ללא ספק הקליטים מורידים את העומס מהרגליים, בריא יותר לברכיים (אך חייבים לבצע התאמה מדוייקת אם אתם רגישים, אם יש כאבים תעצרו!)

- עליות טכניות - מצאתי את עצמי עם פלאטים לא פעם מפרפר תחת עומס ודרדרת והרגל פשוט בורחת, לא קורה עם קליטים. עלית מדרגות סלע, הרבה יותר כוח עם קליט ובכך קל יותר בעליות טכניות עם קליטים, כל עוד יש שליטה, ניסיון, ביטחון.

- פחות עומס על הצמיגים כשהטכני מגיע - עם קליטים אני לא חייב להוריד הרבה עקבים (כדי לשמור על אחיזה בין נעל לפדל) ולהעמיס על הצמיגים. הצמיגים שגם ככה אמרנו שדקים והחישוקים שהם בטח קרבון ואני רוצה לשמור עליהם גם, עם קליטים אני יותר נינוח על הפדלים ובכך נמנע מנזקים.

- יותר קל לשלוט בגלגל אחורי - למי שחסרה טכניקה, בייחוד בטיפוסי מדרגה, קל למשוך את הגלגל האחורי אחריכם ומנוע מכה ישירה.

- אני רוכב הרבה יותר בעמידה מאשר קודם - זה אומנם קשור לטכניקה אבל גיליתי שברכיבות ארוכות כדי להרפות מהעומס על הישבן אני עובר כל איזה 5-7 דק' לעמידה, ובלי קשר גם נעמד לא מעט בעליות תלולות. גיליתי שפידול בעמידה פחות מעמיס לי על הגב התחתון והברכיים ונותן לי הרבה יותר כוח. אז עם קליטים תקבלו עוד יותר כוח, שליטה ואחיזה.

8. חושבים על קליטים? אז בוא נדבר על נעליים והקליטים עצמם - לפני הרבה מאד שנים ניסיתי קליטים ונפלתי לצד כמו שק תפוחי אדמה בתירגול ראשון ליד הבית ושם הסתיים הרומן שלי עם קליטים. עכשיו, בגלגול הזה, הייתי יותר נחוש ולמדתי כמה דברים -

- קליטים 56 של שימנו - אלו קליטים ייעודיים לשיחרור מהיר יותר. יש לי כאלה. עובד נהדר. לא בורח לי כשאני צריך את הקליט ומצד שני בשעת מצוקה וכו, לא קשה להשתחרר. (שימנו זה היצרן והקליט מספרו 56)

- הפדלים עצמם - על הפדאל יש ברגי אלן שעליהם סימון פלוס ומינוס, הברגתי עד סוף המינוס ובכך מקבל עוד יותר קלות בשיחרור. (פדל שימנו, יש עוד חברות, פחות מכיר)

- להיתרגל ולתרגל - צאו מהבית ותתאמנו על דשא. אח"כ צאו לרכיבה קצרה במסלול מאד מוכר. אני לקחתי ממכר בפייסבוק נעליים ופדלים למבחן קצר, הבנתי את העסק אך היו כאבי ברכיים דיי מהר. לא עשיתי שינויים כי הנעליים לא היו שלי, אבל הבנתי שלכוון נכון זה קריטי.

- הנעליים עצמם - למדתי שחשוב שמידת הנעל תהיה אפילו מידה אחת מעל למה שאתם רגילים כי הרגל מתחממת ומתרחבת ברכיבות ארוכות ולכן אני 45 וקניתי נעלים מידה 46. קניתי שימנו M5 שהם נעלי שבילים ברמה טובה והיו לי נוחות אחרי כמה בדיקות של כמה סוגים, יש לי יחסית כף רגל רחבה וזה מה שהיה לי נוח, אל תתפשרו על הנוחות. ככל שתלכו לרכיבות XC טהורות, תמצאו נעליים יותר קשיחות, עם רכיבי קרבון ועוד.

9. טכניקה - אז במה הטכניקה ברכיבות כאלו שונה מרכיבות אנדורו? אין הבדל אמיתי מלבד זה שעושים התאמות למהלך הקצר, משקל האופניים, רייז של כידון, צמיגים עם הרבה פחות אחיזה וכו.

- שליטה כללית - ברגע שעליתם על צמיגי קרוס שמטרתם להתגלגל, יתאפיינו בקוביות קטנות, בדר"כ הם דקים יותר, צרים יותר...ולכן תרגישו את חוסר האחיזה, בייחוד כשתנסו לבלום או לפנות.

אז אם נכנסתם לסינגל בירידה, עם מהלך קצר, צמיגי קרוס, תורידו חזה ופיתחו מרפקים וברכיים טיפה לצדדים, מרכז כובד נמוך ורוחב ייתנו לכם הרבה אחיזה ופיצוי על החוסר מהאופניים.

- בלימה - בגדול, בכל סיטואציה, חשוב לזהות הרבה יותר את אזורי הבלימה, שטח שהוא סלע לעומד דשדש או אדמה מהודקת לעומת חצץ. כנסו למדרגות סלע וקטעים טכניים לאט יותר מלכתחילה, אחרת תמצאו את עצמכם באחלקרח. מעבר מאנדורו ידרוש התאמות, תהיו סובלניים עם עצמכם, זה לוקח זמן. בהתחלה יש תסכול ובלבול, אין אחיזה ויש הרבה החלקות...תרכבו לאט יותר ותתאמנו על טכניקה.

- פניות - למדתי דיי מהר שעם צמיגים חסרי אחיזה שכאלו, עליי לבצע הרבה יותר תנועה נכונה בפניות, כלומר להעביר משקל לצד החיצוני לפניה. ועליי לבלום יותר לפני כניסה לפניה. בגדול אני לא מנסה להפציץ בירידות ודיי שומר על הבטיחות מאחר ואני ללא מגנים.

- צריך לבטוח בקדמי - דיי מהר תגלו שאם אתם שוהים או מעבירים הרבה משקל לאחור, הקדמי יברח לכם, יהיו לכם יותר פנצ'רים...תצטרכו ללמוד לסמוך על הקדמי ולא מעט להקל מהאחורי. בלא מעט סיטואציות בשטח, אם קודם באנדורו הייתי מוריד עקבים ושומר על אחיזה ודורס, עכשיו אני דוקא מקל בעקבים, מאחר ואני מחובר, אין איבוד אחיזה בפדל, מנסה לשמור על ידיים קלות אבל לפעמים כן מעביר טיפה משקל קדימה כדי שהאחורי לא יחטוף (גם עם פלאטים).

- לא נורא אם קדמי צנח - בהמשך לטיפ הקודם, גם כשאני כבר עובר מכשולים עם באני הופ או פמפום, מגיע בהמהלך ירידות לסלעים שקודם הייתי קופץ עם פמפום, עכשיו אני יותר מגהץ, נותן לקדמי ליפול ומייצר זרימה יותר עגולה. ראשית, פמפום וקפיצה לרוחק ייצור יותר עומס וסכנה לצמיגים (והגלגלים), שנית, יותר מאתגר לבלום, בטח בדרדרת, ולכן החזרה מנחיתה בסינגל צפוף דורש יותר בלימה. ככל שתרכבו יותר סיגנלים של קק"ל, ובקצב מהיר, תראו שלפעמים עדיף לתת לקדמי לנצוח ולקבל קרקע ומהר, כדי שתוכלו בזריזות לעבור בין סלעים ופניות.

- נחים בירידות - בסינגל שטוח או בירידה, אני נח. בסגנון של רכיבה למרחק, אני חוסך אנרגיה בירידות ולכן לפעמים נמנע מבאני הופים, קפיצות שדורשות יותר מידי עבודה וכדומה, אתן לקדמי קצת לצנוח או אבצע את המינימום הדרוש כדי לעבור את המכשול בצורה עגולה ושקטה. למעשה גם בעליות, אם אני מזה סלע עם מדרגה גדולה שניתן לעקוף אבצע עקיפה שתחסוך לי אנרגיה.

- עליות - אז אם כבר יש אופניים קלות ושמכוונות פידול, בוא נדבר על עליות. אתם תראו שאופניים כאלו מאפשרים לכם לעלות ביתר קלות דברים שאולי קודם היה לכם מאתגר. עם ע"י פדאל קיק או מנואל קטן, המאמץ הרבה יותר קטן. אני לימדתי את עצמי יותר לעבור לעמידה ולהיות משוחרר מהאוכף, ללא ספק הוספת הכוח במצב עמידה הוא משמעותי. שימו לב שאם מדורדר אז לפעמים ישיבה היא הכרחית למתן משקל על האחורי שלא יפרפר. כמו כן אם נועלים בולמים, יש ירידה באחיזה. אצלי באופניים יש מצב לשנות גאומטריה, אם גם אצלכם, נסו את המצבים השונים ואיזה הכי מתאים לרוב זמן הרכיבה שלכם. אני שיניתי למצב יורת מכוון פידול ונהנה מזה מאד.

10. התאמת אופניים וכיוונים - מישהו אמר שכואב לו? בהחלט יהיו כאבים. רכיבה למרחק פתאום ממציאה כאבים חדשים אם במפשעה, גב תחתון, כפות ידיים, מפרקי ידיים, שכמות, וכמובן הברכיים.

אז תעשו לעצמכם טובה ואחרי שרכבתם כחודשיים, אולי לפני תלוי בכמות, לכו למישהו מקצועי שיכוון לכם את האופניים והקוקפיט. אם כואב באמת, תעצרו מיד!

- גובה כידון - חשוב לציין שעם קבלת האופניים ניסיתי להרגיש איתם בבית (אנדורו) ועשיתי שינויים בכידון (שהוסיף רייז). בסופו של יום אחרי כך וכך רכיבות אני מבין שהרייז טוב לו להיות נמוך באופניים מכוונות פידול כי הפוזיציה שלי על האופניים השתנתה. אני הרבה יותר קרבי בעליות ואז יש יותר משקל על הידיים ועם רייז גבוה, הלחץ עולה ויש כאב. שימו לב, אל תשנו כלום באופניים לפני לפחות חודשיים של רכיבות. (עדיף לשחק עם ספייסרים לפני שמחליפים כידון)

- אוכף - זוית האוכף ומיקומו על המסילות, וכן גובה האוכף, זה קריטי ויש לא מעט סרטונים בנושא, אם הלכתם למכוון מקצועי, הדבר הזה מכוסה. שימו לב שאם כואב בברך או בגב תחתון, תבחנו את הנושא יותר לעומק, לפעמים הגבהה או הורדת האוכף במלימטרים בודדים יסדרו הכל.

** תשקלו לשים מוט אוכף מתכוונן, אפילו הקצר ביותר אם אתם לחוצי משקל, זה משפיע ועוזר בטירוף בפניות, בשליטה כללית, וכמובן בכל דבר שהוא טכני, בייחוד בירידות.

- פדלים וקליטים - את הקליטים ניתן לכוון על הנעל לטובת זוית הרגל שלכם, יש לא מעט סרטונים בנושא אבל גם פה מכוון מקצועי יעזור. חבר שלי שם לי את הקליט כמה שיותר במרכז. לאחר כמה רכיבות הרגשתי שכדאי להזיז את הקליט טיפה קדימה ועכשיו אני רוצה ברגל ימין להזיז את הקליט ככה שהנעל תתרחק טיפה מהקראנק. שינויים קלים, עושים שינוי משמעותי.

** למי שלא מכיר, צריך בנעליים חדשות להרים את המדרס ואז ככה לחבר את הקליט בפעם הראשונה.

אם רוב הרכיבות שלכם מתחת ל40 ק"מ, אז קליטים לא קריטיים. אני בסופו של יום חזרתי לפלאטים בגלל חוסר ביטחון שעלה ועלה לאורך הרכיבות מה שהוביל לירידה במידת הכיף ברכיבות. בנוסף כאב לי בברך ימין ולא הצלחתי לפתור את זה, ונמאס לי להתעסק בזה. בעונה החמה, הרכיבות שלי לא עולות את ה40 ק"מ ולכן מעדיף פלאטים ולהינות מהטכני. לצורך ההשוואה, ביצעתי רכיבת 40 ק"מ באיזור משואה, זכריה ובריטניה - הפלאטים השיגו תוצאה טובה יותר מהקליטים בכל סגמנת כמעט, גם בעליות. מה שאומר שביטחון ופאן, נותנים תוצאות הרבה יותר טובות מיעילות בלבד של חלק זה או אחר.

לסיכום - קחו את הזמן ללמוד ולהתנסות. אל תגזימו ואם כואב תעצרו!